הילדה מתגייסת - או - הפק''מ, הפר''מ והפז''מ 

ביתי החמודה, הפרח שלי, התגייסה היום לצה"ל. ליוויתי אותה הבוקר בדרכה להתייצבות. התיק ארוז, המטען של הנייד (נשקו האישי של כל חייל בצה"ל) בפנים, צו הגיוס ביד, הלב קצת מפרפר בהתרגשות (שלי, היא דווקא נראתה רגועה למדי)...

המתגייסים החדשים מתבקשים להביא עימם ביום הגיוס חפצים מועטים בלבד. בלאו הכי, תוך זמן קצר כבר יועמס עליהם הקיטבג או הצ'ימידן עם כל הציוד. בין הפריטים החשובים שהם מתבקשים להביא עימם - פרטי חשבון הבנק שלהם, שאליו תועבר משכורתם הצבאית. כבר מזמן פסו מן העולם התורים החודשיים אצל השלם הצבאי, וזה שנים שהחיילים מקבלים את משכורתם ישירות לחשבון הבנק, כמו רוב השכירים במשק.

בדרך לגיוס התפתח דיון - מה לעשות עם הכסף שייכנס לחשבון. אמנם, משכורת בסיסית של טירונית היא כ-400 ש"ח לחודש, אבל גם זה כסף... הטירונית המיועדת הודיעה שהכסף ילך לבזבוזים כאשר תצא שבת. בדיון קודם כבר הוכרז, שהשקם הוא מחוץ לתחום, לצרכי שמירה על הגיזרה (של החיילת), כך שהבזבוזים המיועדים יתרחשו רק בשעות האזרחות הקצרות הצפויות בחודשים הקרובים, בין השלמת שעות שינה לפינוקי בית.

הצעתי למגויסת הטרייה, שתקדיש חלק ממשכורתה באופן קבוע לחיסכון. היא הסכימה מייד - לחיסכון בגובה 10% משכרה. לאור השכר המופלג שתקבל, הצעתי לה להגדיל את ההפרשה לחיסכון ל-20%, ונשמעו מלמולי הסכמה.

אם אכן זה יקרה, ולא הייתה זו אך חולשת דעת רגעית, יעמוד לרשותה סכום קצת יותר משמעותי בסוף שירותה, לכל מטרה שתבחר בה. הסכום שתחסוך כל חודש לא יעלה ולא יוריד בהתנהלותה השוטפת. בלאו הכי, המגורים, הכלכלה והפינוקים לחיילת הם "על חשבון הבית". אבל דרכו של כסף זמין "לנזול בין האצבעות" ליעדים לא ברורים, ו...הופ... הכסף איננו... לנוער של היום זה כבר פחות משנה אם הכסף מופיע בצורת מזומן או בצורת כרטיס פלסטיק - האמצעים הוירטואליים עבור רבים מהם ממשיים לא פחות מכסף מזומן בכיס, מתוך היותם מתורגלים לנהל חלק ניכר מחייהם דרך האינטרנט.

על-מנת שלא לבזבז את כל הסכום שנכנס לחשבון הבנק, מומלץ לייעד מראש, מייד עם כניסת הכסף לחשבון, סכום מסוים לחיסכון. הכסף המיועד לחיסכון יצא מחשבון העו"ש השוטף, ויסומן (וירטואלית בלבד, כמובן) בצבע אחר. כסף זה יכול להיות מופקד בתוכנית חיסכון עם הפקדה חודשית, מועבר בהוראת קבע לפק"מ (פיקדון קצר מועד עם ריבית קבועה), פר"מ (פיקדון קצר מועד עם ריבית משתנה - בבנקים שונים זוכים המוצרים לכינויים שונים), וכדומה. אמנם, לבנקים יש מגבלות לגבי סכום מינימלי להפקדה חודשית, אבל במצב זה יכולים גם ההורים, אם באפשרותם, להתגייס (כן, כן, גם הם מתגייסים) לטובת העניין, ולהשלים את הסכום החודשי הנדרש. במקרה כזה, ניתן לייעד חלק מהכסף שיעמוד לרשות המשתחרר בסוף התקופה, למטרה שאותה התכוונו ההורים לממן לאחר השחרור, כמו, למשל, השתתפות בשכר לימוד באוניברסיטה.

חיסכון של 20% מהמשכורת כל חודש - נשמע לא רע. אבל למה לחכות עד לגיוס? אפשר ליישם שיטה זו בגיל הרבה יותר צעיר, במסגרת דמי הכיס של הילדים. הורים רבים חוסכים עבור עתיד ילדיהם. למה לא לשתף בתהליך את הילדים, ובתוך כך גם לתרום משהו לחינוך הכלכלי שלהם?

הבה ונאמר לילד: "הא לך דמי כיס שבועיים. תוכל להשתמש בהם כאוות רצונך, בתנאי שקודם כל תפריש חלק מהסכום לחיסכון לטווח יותר ארוך". באופן כזה, הילד יקבל דמי כיס לשימוש שוטף, וגם יוכל ליהנות מסכום יותר גדול בתום תקופת חיסכון ארוכה יותר, נאמר, חצי שנה. או אז, יגלה שבידו סכום נאה (יחסית), שבו יוכל להשתמש על-מנת לרכוש מה שיחפוץ. כך, ילמד ילדכם שניתן לדחות סיפוקים מיידיים, ובזכות זה להשיג יעד יותר משמעותי. הילד יבין, שאם יחסוך יותר, יוכל לקנות יותר מהר את מה שליבו חפץ. אם חשקה נפשו, למשל, במשחק מחשב חדש, יוכל להגדיל את החיסכון השבועי, ולהגיע לסכום הדרוש לו יותר מהר. זו תהיה החלטה שלו כיצד לאזן בין החיסכון לטווח הארוך (שוב, יחסית) לצרכים המיידיים.

הסבירו לילד, שגם אתם, כהורים, פועלים באותה שיטה, וחוסכים חלק מהכנסתכם למען מטרות עתידיות. תמיד צריך לשלם חשבונות, לשלם מיסים, לשלם בחנות - אבל קודם כל, לפני שאתם משלמים למישהו אחר, שלמו לעצמכם - חיסכו חלק מההכנסה באופן קבוע לפני שביצעתם כל תשלום אחר. לא תאמינו איך פתאום יהיה לכם כסף, מבלי ששמתם לב.

ואם אינכם עושים זאת - אז למה אתם מחכים? מהניסיון שלי, הזמן עובר כל-כך מהר...לפתע פתאום, מבלי ששמתי לב, הילדה הקטנה כבר חיילת... והעתיד כבר כאן...